אם הייתי יכולה להסתכל עליך כמו בפעם הראשונה. לגלות אותך בקהל. לנחש את קיומך. לזהות אותך. להרגיש את המערבולת של הנאה, סקרנות, התרגשות, הפתעה, סחרחורת, תחושת רפיון ...
אם הייתי יכולה לחזור ולהסתכל עליך כמו אז ...
להתגבר על כל העדשות המעוותות, אותן הנחתי אחת אחת, על התמונה הטהורה והראשונית ההיא. עדשות השגרה, הכעס, האכזבה, העייפות, המילות שנאמרו ושנמעו, הנטישה, ההזנחה, האדישות, הנקמות הקטנות והגדולות, הטחות האשמה, הכאב, הפחד ...
ובכל זאת, אם אתחיל להרים אחת אחת את השכבות הדקיקות האלה, שהתאחדו לפטינה שנראית אפורה ואטומה, אראה שאתה עדיין בתוכי.
כפי שהיית אז. כמו כל הזיכרונות האחרים, שקיימים כמעט מהיום בו נולדתי. זכרונות ילדות, חלומות, תקוות, ציפיות, תמונות יקרות כאוצר בלבי.
אתה נמצא. האם אוכל לראותך? רק אם אוכל להתרחק ממך במקצת. להגדיל את המרחק האפסי בינינו שמטרתו להבטיח שהכל אני יודעת עליך. להתרחק במידה מספקת כדי להתחיל לראות אותך מחדש. לגלות אותך מחדש.
לוותר על ההיכרות המלאה כדי להתחיל להכיר אותך. לוותר על התחושה שאני מבינה אותך לעומק, לגמרי, כדי לנסות להתחיל לפענח חלק ממך. בידיעה שזה רק חלק, שאף פעם לא אבין את כולך. כי זו היתה רק אשליה. ושקר. שקר מוחלט.
רובנו חושבים שמכירים את בן או בת הזוג שלנו במלואם. ושהם מכירים אותנו באותה מידה.
אסתר פרלת בספרה האינטליגנציה הארוטית מספרת שהרבה אנשים ספרו לה שלאחר שנים רבות של קשר פושר וקצת מרוחק התעורר בהן עניין פתאומי בבן הזוג דווקא לאחר נסיעה ממושכת, פרידה, או סתם כשהגיעו למסיבה או מקום מלא אנשים ולפתע פתאום ראו מרחוק אדם שמדבר בהתלהבות עם קבוצת אנשים שמקשיבים לו בעניין רב, וגילו להפתעתן שמדובר בבן זוגן. לרגע קט הצליחו לראות אותו כבן אדם זר ולצפות בו בעיניים חדשות. ואפילו לרצות למצוא חן בעיניו, אולי כתוצאה מהעניין שאנשים אחרים מצאו בו. וחשו תחושת איום שמא בן הזוג יילקח מהן. האדישות שהיתה פרי השיגרה והביטחון המלא בבעלות הבלעדית נעלמו כלא היו.
אנחנו סומכים בעיניים עצומות על התמונה שציירנו, של בני הזוג שלנו בראשנו. אך האמת היא שאנו רואים רק את מה שאנחנו רוצים לראות. זוהי ראייה מצמצמת, חלקית,מעגלת פינות, מטשטשת אחרות, שוני, ייחודיות, גוונים. כי התמונה המגוונת יותר, המורכבת יותר מאיימת על הצורך להכיר באופן מוחלט. כי אנו חייבים להרגיש ביטחון טוטאלי. כדי למנוע הפתעה, או שמא נטישה.
אנו בטוחים כי גרסתנו זו של האדם עימו אנו חיים היא האפשרות היחידה שקיימת לגביו.
לפעמים יש לנו מזל, ומתרחש מפגש, מפגש מחודש עם התמונה הנשכחת ומלאת האור שבליבנו.
ולא פעם זה קורה כאשר אנו חשים איום מול הידרדרות הולכת ומחמירה של היחסים עם בן הזוג, או כאילו קיים חשש של בגידה.
אסתר פרל מדבר על “הצל של השלישי": איום של בגידה, שכל זוג חי בצלו. גם אדם פיליפס, בספרו מונוגמיה טוען כי כדי לא להיות לבד, חייבים להיות שניים, אבל כדי להיות זוג, חייבים להיות שלושה.
הזוג מוגדר על ידי הפרדה מהשלישי. אם בני הזוג יוצרים גבול, מישהו צריך להיות בצדו השני. אנחנו חייבים להבדיל בין מה שבחרנו למה שלא בחרנו. מוחשי או מדומה, השלישי הוא נקודת המשען שסביבה חגה הזוגיות. הוא מסמל את מה שעלול לעניין אותנו מעבר לזוגיות שלנו. זהו האסור, והוא מייצג גם את העבר שלנו. פיליפס אומר כי הזוגיות מייצגת את ההתנגדות לחדירתו של השלישי. כדי שמערכת יחסים תימשך, חייבים להיות לה אויבים. המונוגמיה רק מהווה בחירה כאשר קיימות אלטרנטיבות.
בסיפורו הנפלא פנים אחרות. מספר עגנון על זוג שיוצא מבית הרב ,לאחר טכס הגרושין. טוני, האשה, יוצאת לקראתנו כאשר “גיטה בידה”. שני חברים שלה ממתינים בשמחה והתלהבות ומזמינים אותה לטייל עמם. ברור שהם מאוד מעוניינים לפתח מערכת יחסים עם הגרושה הטרייה. אחרי זמן קצר יוצא הבעל, מיכאל, רואה את השלישייה וכועס על טוני, כאילו היא עדיין אשתו ואומר ” עם ההם את הולכת?” והיא אינה אומרת לו שהיא חופשייה ושהיא יכולה ללכת עם מי שתרצה, אלא שואלת “אי אתה רוצה?”.
הוא עונה:” אל תלכי עמהם” ושניהם מתחילים לטייל יחד, ובטיול ארוך מגלים שבעצם הם עדיין אוהבים אחד את השנייה.
באותו רגע, המציין את סוף הקשר ביניהם, חדירת ה"שלישי" למרחב שעד כה היה רק של זוגיותם, מבהירה לבני הזוג שהם לא רוצים לסיים את מערכת היחסים.
עגנון מתייחס שוב ושוב למבטים של בני הזוג, שמשתנים כתוצאה מהשינוי.
מיכאל “הביט בה וראה אותה כדרך שלא הביט בה ולא ראה אותה ימים הרבה”.
גם טוני הצליחה “לראות” מהן הסיבות האמיתיות שהביאו לגירושין (כישלון העסק של מיכאל והדאגות הרבות שלו). לבסוף, מיכאל ראה גם באור חדש את התנהגותו כלפי טוני והבין כי” מיום שנכנסתי עם טוני לחופה לא היתה שעה שנהגתי עמה כהוגן כשעת נתינת הגט”
וגם ראה עכשיו דברים אחרת שקודם הפריעו לו באשתו, ו”אפילו היתה טוני חיגרת לא היה רואה אותה כבעלת מום.
והנה, ברגע מכונן זה, מתעוררים שוב חיבה, עניין, התרגשות, תשוקה והרבה צער על מה שקרה למערכת היחסים שלהם. כל אחד רואה את האחר בעיניים אחרות, ומתגלים דברים שנשכחו.
השאלה היא האם נוכל לשנות את ראייתנו לפני הגרושין או אחריהם…
T
